טלוויזיה ציבורית לטלוויזיה מסחרית

ראשית בטלוויזיה לא התנגנו שום פרסומות. ובכלל לא היה גיוון ערוצים. למעשה, היה רק ערוץ אחד, שהוא הירוץ הראשון.
הערוץ פעל כ20 שנה כיחיד במדינה. הוא הוחזק עלידי ראשות השידור, ממשלת ישראל.
הערוץ הציבורי שידר תוכניות מגוונות לקבוצות שונות במדינה.
בגלל שהיה ממומן עלידי הממשלה, לא חשב הערוץ על רייטיניג כדי לפרסם פירסומות.
כ
יום אנו נהנים מטלוויזיה מגוונת עם שלל של ערוצים ופסומות. טלוויזה כזאת נקראת טלוויזיה מסחרית.
זאת מכוון שהטלוויזיה מתפרנסת מפרסום פרסומות: כאשר אדם( בעל הון) רוצה לקדם מוצר/ אפליקציה/ חנות וכו', הוא משתמש בפרסומת כדי לחשוף כמה שיותר אנשים לדבר שאותו הוא רוצה לקדם.
תהליך פרסום פרסומת קורה כך: אדם שרוצה לפרסם פונה למישרד פירסום. במישרד, הוא מספר על ייחודיות ותכונות המוצר ולאחר מכן מציב סכום שהוא מוכן לבזבז על הפירסומת. הכסף הולך למשרד הפירסום, להפקה של הפירסומת ורוב הכסף הולך על קניית זמן אוויר לפרסומת. בטלוויזיה המיסחרית יש גיוון של ערוצים עם רייטינג שונה.
הריטינג הוא אחוז האנשים שצופים בערוץ מסוים. ככל שהריטינג גבוהה- כך יותר אנשים צופים בערוץ. לדוגמא: אם משודרת פרסומת בערוץ בעל רייטיניג גבוהה, יותר אנשים נחשפים אליה מאשר בערוץ בעל רייטינג נמוך.
בחזרה למשרד הפירסום: לאחר קביעת תקציב, בודק משרד הפירסום לאיזה אחוז רייטינג יספיק התקציב (ערוצים בעלי רייטינג גבוהה יקרים בטירוף). בנוסף חושבים במישרד כיצד להתאים את הפירסומת לקהל היעד שהמוצר מתאים לו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

דילמה

הדילמה שבחרתי היא : הזכות להפגין כנגד השתקה  מצד אחד, אם לא תפגין נגד המצב הקיים, דבר לא ישתנה. ואם תפגין, תסתכן בניסיונות השתקה ...